השמש זורחת כדרכה הירח עולה במועדו כדור הארץ ממשיך להסתובב ואנחנו לא יודעים מה יהיה מחר ועדיין לא מבינים ולא מעכלים את מה שקרה אתמול ובתוך השבר הזה הבלתי מפוענח שאני קוראת לו מעבר לאנושי אני מתגלגלת ולא יכולה לעצור בין זעקות הלב והכעס, בין הזוועה והאימה, בין הכאב והפחד והרצון והאהבה, בין הנסיון להישיר מבט כואב נוכח סבלם של אנשים שנפל בגורלם להיקלע למצב שלא בחרו בו בין האמונה והתקווה.... כשהכל פרוץ ואין יותר מקום בטוח אפילו לא בית עם דלת נעולה... יש לי בית. בית בלי דלת, בית בלתי נראה שלא בוגד בי ושומר לי אמונים בית שנותן לי את חומרי הגלם לעשות סרטים. הדמיון שלי. אני מודה ליקום על המתנה הזאת שהוא נותן לי. ואני אומרת תודה גדולה לכל אחת ואחד שלקחו ולוקחים חלק לאורך השנים בעשייה הקולנועית שלי. כל מי שבא עם כשרונו וחכמתו וחריצותו והשאיר את רישומו האמנותי והמקצועי באחד או בכמה מהסרטים. אנשים מטורפים כמוני שמבינים שהחיים האמיתיים, הם בסרטים. תודה למנהלות הפסטיבל לסרטי נשים בירושלים ליהי סבג ושירה מישר, תודה לכן על ההוקרה שאתן מעניקות לי. מלבד העובדה שזאת תמיד איזו שהיא שמחה קטנה זה בעיקר עידוד גדול שנותן כח להמשיך. תודה לוועד המנהל של הפסטיבל ועמותת נשים בתמונה. תודה לסינמטק ירושליים ולארכיון ותודה מיוחדת למנהל הארכיון מאיר רוסו שנותן את לבו ונשמתו לטובת הסרטים ולטובת עושי הסרטים. ותודה לסיגי גולן המפיקה הראשית של הפסטיבל, על הדיוק בעבודה והתנהלותך מלאת הנועם. תודה לצלם יואב קוש שהסרט החדש שלנו הילה (שיוצג כאן מחרתיים במסגרת הפסטיבל) הוא הסרט השמיני שאנחנו עושים ביחד וזה כבר אומר הכל. תודה לעוזרת הבמאי רבקה טומן כהן שעובדת איתי ומלווה אותי בעשייה. לשחקן יגאל שדה שהולך לצידי שנים ארוכות בכל שלבי היצירה. למוסיקאי דניאל מזרחי, בני, שכותב מוסיקות נפלאות לסרטים שלי. למנהל האמנותי דוד ורוד שיצר ובנה סטים מלאי השראה כדי שלסיפורים שלי יהיה איפה לגור. תודה לתומר אבנד העורך של הסרט הילה שכבר עובד איתי על סרט חדש. תודה גדולה לאחותי נטע ובני משפחתה לבני דניאל ובני משפחתו ולכל החברים והחברות שנותנים לי יד אמיצה בכל פעם שצריך לקפוץ מעל איזו שהיא תהום. ואחרון שהוא ראשון, הבמאי משה מזרחי, אהובי, שבזכותו זכיתי להיכנס לעולם הכשפים הזה. זה התחיל בתפקיד של רוזה ב״אני אוהב אותך רוזה״ וכשיום אחד החלטתי לכתוב תסריט עם תפקיד בשבילי ושאלתי אותו אם הוא מוכן להיות הבמאי, הוא קרא את התסריט ואמר: למה שלא תביימי את זה בעצמך?... ואחרי רגע של מחשבה אמרתי לעצמי בשקט ׳בעצם למה לא?׳ ועשיתי את ״רגעים״ ומאז אני עושה סרטים. אני מבקשת לקחת עוד כמה שניות ולבקש מכל אחת ואחד באולם לשאת תפילה בלב לשלום כל החיילים והחיילות שנלחמים יום ולילה ולשלום כל החטופים והחטופות שנמצאים בשבי - שיחזרו הביתה בשלום!!!