27-31.10.2025
אות הוקרה לג׳ולי שלז -
יקירת הפסטיבל לשנת 2024
בכל מהדורה של הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים בירושלים, אנו מעניקות אות הוקרה ליוצרת קולנוע בולטת,
שהותירה חותם על עולם הקולנוע ועל נשים יוצרות בישראל.
בשנת 2024 בחרנו להעניק את האות לג׳ולי שלז – יוצרת אמיצה, קולנוענית מחויבת, ואחת הנשים המשפיעות על התרבות הישראלית.
שלז היא במאית, תסריטאית ומפיקה, שיצרה סרטים עלילתיים ותיעודיים עטורי פרסים, בהם ״עפולה אקספרס״, ״מרוששות״, ״סנג׳ין״ ו״אפקט שטייף״.
לכל אורך הקריירה שלה, בחרה שלז להאיר את חייהם של אלו שנותרו לרוב בשוליים, מתוך אמונה עמוקה בכוחו של הקולנוע לשנות מציאות.
בימים עכורים וקשים כמה מפתה לברוח מהמציאות להיבלע בטלפון ולהתנתק ולהימנע מהמבט של האחר ואולי גם מהשיקוף והידיעה שכולנו מסתירים את הבושה הפרטית שאיתה אנחנו מסתובבים בעולם. ילדות יחסים לא פתורים אהבות נכזבות פחדים חלומות שעדיין לא התגשמו.
מבחינתי לעשות סרטים זה להיעצר לראות ולהדליק את הספוט ולהאיר מקומות חשוכים מקומות שאנשים בוחרים להמשיך ללכת ולסובב את המבט לכיוון השני. מבחינתי תזוזה קטנה שגרמתי למישהי נותנת לי כוח אינסופי לסרטים הבאים.
היצירה הקולנועית מאפשרת כניסה בדלת דמיונית לעולמות שנמנענו מהם, נקודת המבט החדשה מאפשרת תזוזה במחשבה וכניסה לאזורים בלב שאנחנו חוסמים כל בוקר מחדש בקרב על החיים. רציתי להכין להיום את רשימת הסרטים שהשפיעו ושינו את חיי את הדמויות בסרטים שנחשפתי אליהם והפכו לחברות דמיוניות ומקור השראה וכוח. אבל הרשימה היא אינסופית ומורכבת מהרבה סצנות שברי משפטים פריימים קולנועים ולפעמים מספיק הפסקול כדי שהלב יחזור לפעום.
לסיום רציתי לדבר על הכוח הנשי המתעצם בעולם הקולנוע הישראלי השנה כל הסרטים שהיו מועמדים לפרס אופיר היו של נשים במאיות וסרט אחד הבמאי בדואי, מרגש ומעבר לכישרון המתפרץ בזכות פורום הקולנועיות נשים שנלחמות שנים שהצליחו לחדור ולשנות דפוסי מחשבה החלטות ובחירות שנעשו במשך שנים על ידי גברים בלבד ולהביא לקדמת הבמה נשים יוצרות אמיצות וכישרוניות.
השנה הביאה לעולמנו לא מעט נשים לוחמות אמיצות שלא מוותרות על האמת והיושרה שלהן
עבורי הן השראה גדולה גם בימים חשוכים:
הדס קליין
עינב צנגאוקר
גלי בהרב מיארה
נאום ג׳ולי שלז באירוע ההוקרה
אני רוצה להודות לפסטיבל נשים לנעמה ולצוות האמנותי שבחר להעניק לי פרס הוקרה.
אני רוצה לשתף אתכם במשהו אישי ברגע הראשון הציף אותי רגש מבוכה המחשבה הראשונה שהציפה אותי שזה לא זמן לחגיגות וחיבוקים זה הזמן לצאת לרחובות ולהילחם ואז הגיעה גם המבוכה והמחשבה היותר פרטית שאני עדיין לא בשלב הסיכומים ..
בשלב השני נעמה ביקשה שאשלח עותקים מהסרטים שעשיתי והבנתי שמדובר על הרבה שנים והרבה סרטים, ולא רציתי לשתף אותה שאני לא שומרת על עותקים ולא צופה בסרטים שעשיתי זה כמו לפגוש את עצמך במנהרת זמן בלי אופציה לעשות תיקונים ושיפורים..
בחוויה שלי הסרט הנוכחי שאני עובדת עליו הוא תמיד קפיצת בנג'י לעולם חדש מבלי יכולת לחזור אחורה ולהתחרט.
אני עומדת על הבמה הזאת ונזכרת ברגע מכונן אני סטודנטית וסרט הגמור שלי "זוהי סדום" מוקרן בפסטיבל ירושלים אני עולה לטסטים רואה אותו בפעם הראשונה על מסך גדול מתרגשת ואז במקביל מקבלת הודעה שהצנזורה עוצרת את ההקרנה והיציאה של הסרט. אני ממשיכה לשבת בחושך מקוה שהאורות לא ידלקו לעולם..
לאולם נכנסת ליה ואן ליר אישה קטנה עם שיער לבן והליכה נמרצת היא תופשת לי את היד מובילה אותי למרפסת הכי יפה בארץ, אנחנו מדברות על סרטים ובמאים שהערצתי והיא מספרת לי איך נולד החלום להקים את הסינמטק אני נבלעת בסיפורים על חלומות גדולים שוכחת את הצנזורה ובתוכי יודעת שלא אוותר ולא אוריד פריים מהסרט. וליה מודיעה לי שמבחינת הפסטיבל הסרט יוקרן.
שם נולדה הידיעה שלעשות סרטים יהיה לא לוותר על האמת והתכוונות שאיתה יצאתי למסע ותמיד יהיו כוחות שירצו להשתיק להעלים לדרוס ולהשתלט על הנרטיב. ובדרך אפגוש אנשים מלאי השראה שיושיטו יד והיחד יאפשר לעבור את המכשול ולקפוץ לסרט הבא.
תמונות מהאירוע
רגעים מסרטיה של ג׳ולי שלז
קליפ קצר שהוקרן באירוע ההוקרה – מבט קולנועי אל יצירתה של אחת היוצרות הבולטות בישראל.